דימם

to-infinitive: לְדַמֵּם
action noun: דימום / דִּמּוּם

Hebrew

Root
ד־מ־ם (d-m-m)

דימם / דִּמֵּם • (dimém) third-singular masculine past (pi'el construction)

Conjugation of דימם / דִּמֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לְדַמֵּם action noun: דימום / דִּמּוּם
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	דיממתי / דִּמַּמְתִּי		דיממנו / דִּמַּמְנוּ
	second	דיממת / דִּמַּמְתָּ	דיממת / דִּמַּמְתְּ	דיממתם / דִּמַּמְתֶּם	דיממתן / דִּמַּמְתֶּן
	third	דימם / דִּמֵּם	דיממה / דִּמְּמָה	דיממו / דִּמְּמוּ
present		מְדַמֵּם	מְדַמֶּמֶת	מְדַמְּמִים	מְדַמְּמוֹת
future	first	אֲדַמֵּם		נְדַמֵּם
	second	תְּדַמֵּם	תְּדַמְּמִי	תְּדַמְּמוּ	תְּדַמֵּמְנָה¹
	third	יְדַמֵּם	תְּדַמֵּם	יְדַמְּמוּ	תְּדַמֵּמְנָה¹
imperative		דַּמֵּם	דַּמְּמִי	דַּמְּמוּ	דַּמֵּמְנָה¹
notes		Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.