מיאן

to-infinitive: לְמָאֵן
action noun: מיאון / מֵאוּן

Hebrew

Root
מ־א־ן (m-ʾ-n)

מיאן / מֵאֵן • (me'én) third-singular masculine past (pi'el construction)

to refuse
- Tanach, Genesis 37:35, with translation of the Jewish Publication Society:
  וַיָּקֻמוּ כָל־בָּנָיו וְ כָל־בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי־אֵרֵד אֶל־בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו׃
  And all his sons and all his daughters rose up to comfort him; but he refused to be comforted; and he said: ‘Nay, but I will go down to the grave to my son mourning.’ And his father wept for him.

Conjugation of מיאן / מֵאֵן (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לְמָאֵן action noun: מיאון / מֵאוּן
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	מיאנתי / מֵאַנְתִּי		מיאנו / מֵאַנּוּ
	second	מיאנת / מֵאַנְתָּ	מיאנת / מֵאַנְתְּ	מיאנתם / מֵאַנְתֶּם	מיאנתן / מֵאַנְתֶּן
	third	מיאן / מֵאֵן	מיאנה / מֵאֲנָה	מיאנו / מֵאֲנוּ
present		מְמָאֵן	מְמָאֶנֶת	מְמָאֲנִים	מְמָאֲנוֹת
future	first	אֲמָאֵן		נְמָאֵן
	second	תְּמָאֵן	תְּמָאֲנִי	תְּמָאֲנוּ	תְּמָאֵנָּה¹
	third	יְמָאֵן	תְּמָאֵן	יְמָאֲנוּ	תְּמָאֵנָּה¹
imperative		מָאֵן	מָאֲנִי	מָאֲנוּ	מָאֵנָּה¹
notes		Rare in Modern Hebrew.

This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.