נידה

Hebrew

Noun

נידה / נִדָּה • (nidá) f [pattern: קִטְלָה]

  1. excessive spelling of נִדָּה.

Proper noun

נידה / נִדָּה • (nidá) [pattern: קִטְלָה]

  1. excessive spelling of נִדָּה.

Etymology 2
Root
נ־ד־ה (n-d-h)

Geminate stem from Proto-Semitic *nadaw- (“to call out”).

Verb

נידה / נִדָּה • (nidá) third-singular masculine past (pi'el construction)

  1. to exclude
    • Tanach, Isaiah 66:5, with translation of the Jewish Publication Society:
      אֲחֵיכֶם שֹׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם
      ʾăḥēḵem śōnəʾēḵem mənaddēḵem
      Your brethren that hate you, that cast you out
    • Tanach, Amos 6:3, with translation of the Jewish Publication Society:
      הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע
      hamənaddīm ləyōm rāʿ
      Ye that put far away the evil day
Conjugation
Conjugation of נידה / נִדָּה (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְנַדּוֹת
  • action noun: נידוי / נִדּוּי
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first נידיתי / נִדִּיתִינידינו / נִדִּינוּ
second נידית / נִדִּיתָנידית / נִדִּיתנידיתם / נִדִּיתֶםנידיתן / נִדִּיתֶן
third נידה / נִדָּהנידתה / נִדְּתָהנידו / נִדּוּ
present מְנַדֶּהמְנַדָּהמְנַדִּיםמְנַדּוֹת
future first אֲנַדֶּהנְנַדֶּה
second תְּנַדֶּהתְּנַדִּיתְּנַדּוּתְּנַדֶּינָה1
third יְנַדֶּהתְּנַדֶּהיְנַדּוּתְּנַדֶּינָה1
imperative נַדֵּהנַדִּינַדּוּנַדֶּינָה1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

References
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.