סיבן

Hebrew

Etymology
Root
ס־ב־ן (s-b-n)

From סַבּוֹן (sabón)

Verb

סיבן / סִבֵּן • (sibén) third-singular masculine past (pi'el construction)

  1. to soap, to lather

Conjugation
Conjugation of סיבן / סִבֵּן (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְסַבֵּן
  • action noun: סיבון / סִבּוּן
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first סיבנתי / סִבַּנְתִּיסיבנו / סִבַּנּוּ
second סיבנת / סִבַּנְתָּסיבנת / סִבַּנְתְּסיבנתם / סִבַּנְתֶּםסיבנתן / סִבַּנְתֶּן
third סיבן / סִבֵּןסיבנה / סִבְּנָהסיבנו / סִבְּנוּ
present מְסַבֵּןמְסַבֶּנֶתמְסַבְּנִיםמְסַבְּנוֹת
future first אֲסַבֵּןנְסַבֵּן
second תְּסַבֵּןתְּסַבְּנִיתְּסַבְּנוּתְּסַבֵּנָּה1
third יְסַבֵּןתְּסַבֵּןיְסַבְּנוּתְּסַבֵּנָּה1
imperative סַבֵּןסַבְּנִיסַבְּנוּסַבֵּנָּה1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

References
  • “סיבן” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.