קילף

Hebrew
Root
ק־ל־ף (q-l-p)

Verb

קילף / קִלֵּף • (kiléf) third-singular masculine past (pi'el construction)

  1. to peel, to pare

Conjugation
Conjugation of קילף / קִלֵּף (see also Appendix:Hebrew verbs) 
non-finite forms
  • to-infinitive: לְקַלֵּף
  • action noun: קילוף / קִלּוּף
finite forms singular plural
m. f. m. f.
past first קילפתי / קִלַּפְתִּיקילפנו / קִלַּפְנוּ
second קילפת / קִלַּפְתָּקילפת / קִלַּפְתְּקילפתם / קִלַּפְתֶּםקילפתן / קִלַּפְתֶּן
third קילף / קִלֵּףקילפה / קִלְּפָהקילפו / קִלְּפוּ
present מְקַלֵּףמְקַלֶּפֶתמְקַלְּפִיםמְקַלְּפוֹת
future first אֲקַלֵּףנְקַלֵּף
second תְּקַלֵּףתְּקַלְּפִיתְּקַלְּפוּתְּקַלֵּפְנָה1
third יְקַלֵּףתְּקַלֵּףיְקַלְּפוּתְּקַלֵּפְנָה1
imperative קַלֵּףקַלְּפִיקַלְּפוּקַלֵּפְנָה1
notes
  1. Rare in Modern Hebrew.

References
  • “קלף” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language
This article is issued from Wiktionary. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.